אירוע סדנה לכתיבת שירה עברית - ערב בהשראת של ולדימיר וויסוצקי

הסדנה לכתיבת שירה עברית, בהנחייתו של אלכסיי טשייב, מזמינה אתכם לטעום מעולמו של אחד היוצרים הגדולים ברוסיה – ולדימיר ויסוצקיי.

 

אורח מיוחד: מיכאל גולדובסקי – זמר, מבצע את שיריו של ויסוצקי בעברית שנים רבות. ב־1994 יצא "אל הפסגה", אוסף שירי ויסוצקי מתורגמים לעברית בביצוע מיכאל גולדובסקי.

 

כניסה:30 ש"ח

 

===================

בתוכנית:

20:30 התכנסות ויין

20:45 הרצאה תיאטרלית של סשה קורנמן

21:15 מיכאל גולדובסקי יופיע עם שיריו של ויסוצקי בעברית

21:45 הפסקה

22:00 כתיבת השירים בהשראת הערב.

22:40 הקראת השירים מול קהל המשתתפים

 

===================

ולדימיר סמיונוביץ' ויסוצקי היה שחקן קולנוע, משורר וזמר רוסי, מהבולטים והמפורסמים ביותר בברית המועצות. אביו היה יהודי.

נולד במוסקבה לקצין יהודי ולמתרגמת רוסיה. הוריו התגרשו זמן קצר לאחר לידתו ובזמן המלחמה חי עם אמו. כשאביו חזר, ולדימיר עבר לגור איתו ועם יבגניה, אימו החורגת, אשר גידלה אותו בזמן שאביו שהה בבסיס בגרמניה. הוא למד שנה אחת (1955–1956) במכון להנדסה אזרחית במוסקבה ופרש מהלימודים כדי להצטרף לבית הספר לתיאטרון על שם ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו. שם סיים את לימודיו במגמת המשחק והחל להופיע בתיאטרון הדרמה על שם אלכסנדר פושקין. מ־1964 הוא החל לפעול במסגרת תיאטרון מוסקבה לדרמה וקומדיה (הוא תיאטרון טגנקה המפורסם של יורי ליובימוב), שם שיחק בתפקידים כהמלט וכיכב ב-26 סרטי קולנוע וטלוויזיה.

 

הפופולריות שלו כזמר ופזמונאי הייתה גדולה אף יותר. הוא החל את דרכו ככותב מוזיקה ושירים לסרטים ומחזות, אך השלטונות התירו רק למעט מהם להתפרסם. פרסומו בא בעיקר מהופעות רבות בבתי קפה, מועדונים והפצה נרחבת של קלטות לא רשמיות. הוא כתב על חיי הכלא הסובייטי, על צביעות השלטונות ועל קשיי החיים של האנשים הרגילים. את שיריו הלחין וניגן על גיטרה רוסית בעלת שבעה מיתרים.

 

אשתו הראשונה של ויסוצקי הייתה איזה ז'וקובה. ב־1965 נשא את אשתו השנייה, לודמילה אברמובה ולשניים נולדו שני ילדים. ב־1967 נרקמה מערכת יחסים בינו לבין שחקנית הקולנוע הצרפתיה ממוצא רוסי, מרינה ולאדי, והשניים נישאו בשנת 1969. למרות היותם נשואים, כמעט שלא חיו יחד, משום שאף אחד מהם לא הסכים לוותר על הקריירה המצליחה שלו בארץ מולדתו. הקשר ביניהם התבסס בעיקר על שיחות, התכתבויות ופגישות. שירים רבים של ויסוצקי מדברים על הקשיים בקשר כזה. לאחר מותו, בעזרת מתורגמן, כתבה עליו ולאדי ספר.

 

שיריו הכילו לרוב סאטירה ואירוניה דקה על החיים בברית המועצות וקשייהם. חברת התקליטים הממשלתית "מלודיה" הוציאה רק שירים מעטים שלו במהלך חייו ומעריציו הרבים נאלצו להסתפק בהקלטות ביתיות חובבניות. על אף הצנזורה והכרה מצומצמת ביותר של רשויות התרבויות הסובייטיות במוזיקה שלו, הפך פופולרי ביותר והופיע בערים רבות ברחבי ברית המועצות.

 

ההופעות והנסיעות המרובות ערערו את בריאותו. ידוע כי בתקופה האחרונה של חייו השתמש בסמים כדי להיות מסוגל להופיע, אבל סופו של דבר זה פגע בו עוד יותר. בקיץ 1980 הוא היה תחת מעקב של רופאים, אך הם לא הצליחו להציל את חייו וב־25 ביולי באותה שנה הוא נפטר, בגיל 42, מסיבה שאינה ידועה בוודאות. באותה שנה התקיימה האולימפיאדה במוסקבה, ומלבד תושבי מוסקבה ומתחרים באולימפיאדה איש לא הורשה להיכנס לתחומי העיר; כמו כן, הדיווח על מותו בתקשורת הרוסית היה מצומצם ביותר. למרות זאת, הגיעו להלווייתו אנשים רבים.

 

בבתקופת הגלסנוסט בסוף שנות השמונים החלו השלטונות הסובייטיים להתיר את הפצת אלבומיו ומילות שיריו באופן חוקי. ההערצה כלפיו בציבור הרוסי נמשכה שנים רבות אחרי מותו.

ארקדי דוכין הקליט ב־1989 אלבום משירי ויסוצקי בתרגום לעברית, שנקרא "רוצה ויהיה". ב־1990 הוציא הזמר ליאור ייני את האלבום "ליאור ייני שר ויסוצקי". ב־1994 יצא "אל הפסגה", אוסף שירי ויסוצקי מתורגמים לעברית בביצוע מיכאל גולדובסקי.